מייל מאבא

אבא שלי נולד ב-1939 יש לי נטייה לזכור את השנה בלבד, אולי כי המספר שיוצא שמחסרים את זה מ-2010 מפחיד אותי.

ממש לאחרונה בלחץ האחות הגדולה הוא למד כיצד להשתמש במחשב. לא משהו מסובך שיטוט באתרי אינטרנט, לראות תוצאות של משחקי כדורגל שלא משודרים, למצוא מתכונים מעניינים ואפילו לעבוד עם האתר שהאחות הגדולה בנתה עבורו. אני חייבת לציין שזה הפתיע אותי התפיסה המהירה שהוא גילה כלפי העולם הזה שמייצג תקופה שהוא לא שייך אליה בכלל (אמא שלי לעומתו עדיין לא מצליחה לעשות קליק ימני על אייקון…) אבל מהר מאוד הוא התחיל גם לסרוק תמונות של ציורים שלו ולעלות לאתר.

הוא צייר, הוא היה הרבה דברים – קצין מכונה בצי הסוחר (לקח לי המון זמן ללמוד להגיד את זה בכיתה א'), בעלים של מסעדה, כן הייתה לנו מסעדה בעיר הכי דרומית בארץ והוא היה השף (טכנית גם היום בבית הוא עדיין השף) ואינספור דברים אחרים – דייג, חייל בחיל הים, ברמן בפאב בתקופה שהייתה לזה משמעות, חובב אלכוהול  וכנראה שאפשר להמשיך לנצח אבל עכשיו שהרוב כבר מאחוריו הוא בחר להיות צייר.

 הוא כותב מדי פעם לאחות הגדולה ולי מייל. יום קודם לכן הוא כותב טיוטה על נייר, עם עיפרון ומחק ואני מניחה שהוא יושב ומנסח ומוחק, עם מחק אמיתי של פעם עד הוא מגיע לתוצאה המבוקשת. טיוטה בכתב יד למייל, שנכתב יום קודם, בגלל שזה נכתב בעפרון – הסיפורים כתובים אחרת, קורא מבחוץ ינסה לאתר את הבול כי זה לא מסתדר. הניסוחים, הפעלים, הקישור בין המילים – הכל כאילו פשוט מתקופה אחרת.

 

היום שלאחר כתיבת הטיוטה מוקדש כולו להקליד את התוצאה אל תוך המחשב, טוב אולי לא יום שלם אבל חצי יום לפחות. אבל הוא לא מוותר. אחות הגדולה ואני ניסינו להסביר לו שזה הופך להיות קל עם הזמן, לא נראה לי שהוא מאמין לנו.

והוא מצחיק, המייל של אבא שלי הכוונה, פשוט מצחיק. לרוב מדובר בבדיחות משפחתיות, תיאורים בסיסיים של סדר היום בבית שלנו עבורי ועבור האחות הגדולה שנמצאת בארץ אחרת שנקרא לה 'נונלנדיה', אבל יש שם איזה מספר סמוי שמשקיף על הכל ומוסיף רובד וביקורת בין השורות.

 אני רחוקה רק כמה מאות קילומטרים מההורים שלי, האחות הגדולה רחוקה כמה אלפי קילומטרים – הטלפון כמעט ולא מפסיק לעבוד במשולש הזה ביחוד עם האחות הגדולה, ההשראה ל"תיאורית המצמוץ" (אולי אני ארחיב עליה בעתיד) אבל כמו בכל סוג של כתיבה – עובר שם משהו נוסף שפשוט לא ניתן ליצור בשם דרך אחרת.

.

לילה, שינה זה לחלשים אז פתחתי בלוג

פתיחת בלוגים יכולה בקלות להחליף את הפתרון הנצחי של ספירת כבשים, חבל לי לנפץ מיתוס בפוסט הראשון אבל זה לא עובד, זה מעולם לא עבד.

אני ארחיק ואגיד שזו קנוניה קוסמית שמטרתה למנוע מאיתנו לנצל את שעות הלילה המאוחרות להגשמה עצמית (בויקי כתוב שבלוגים זה מקור לביטוי עצמי, חשיפה  ומימוש…עוד מילה אחת בסגנון הזה ופאולו קואלו יתבע אותי…)

חבל לי להתחיל עם תביעות כבר בפוסט הראשון.

בויקי כתוב שבלוג זה יומן אישי (כן, אני מאמינה לכל מה שויקי אומרת)

אז היום הייתי בלוויה. אחת מתוך שלוש שהייתי בהן בכל 28 שנות חיי, חלקתי את הסטטיסטיקה המופלאה הזו עם עמיתיי לעבודה, אחת מהם אמרה שאני "ברת מזל". טוב, האחות הגדולה תמיד אמרה שהמזל לצידי, תמיד יוצאים לי דאבלים בשש-בש, אם אני באוטו תמיד נמצא חנייה ורוב הדברים שאני מאבדת מוצאים את דרכם אלי…

טוב, זו התחלה שאני יכולה לחיות איתה. אני מניחה שזה לא יכול להיות כזה נורא. סה"כ בלוג.

עדיין לילה, אבל לפחות פתחתי בלוג. מחר שישאלו אותי מה עשיתי ערה כל הלילה אני אוכל להגיד בסוג של גאווה גיקית שיש לי בלוג. אצל אנשים אחרים זה נראה די כיף, לפעמיים קצת כמו עבודה שנייה, הלחץ מה לכתוב ועל מה, מי קורא ומה הוא חושב, אבל אני מניחה שזה לא יכול להיות כזה נורא.